רַב חוּנָא עֲבַד כְּתוּבָּה מִדְרָשׁ. דָּרַשּׁ רַב חוּנָא. הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִיזוֹנוּ. מַה הַבָּנִים יוֹרְשִׁין מִן הַמְטַלְטְלִין אַף הַבָּנוֹת נִיזּוֹנוֹת מִן הַמְטַלְטְלִין. שְׁמוּאֵל אָמַר אֵין הַבָּנוֹת נִיזּוֹנוֹת מִן הַמְטַלְטְלִין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לִשְׁמוּאֵל. בְּנָן נוּקְבָּו דִיחֲווֹן לֵיכִי מִינַּאי יְהַוְייָן יָֽתְבָן בְּבֵיתִי וּמִיתְזְנָן מִנִּיכְסַיי. וְתַנֵּי עֲלָהּ. מִמְקַרְקְעֵי וְלֹא מִמְטַלְטְלֵי. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָא. אַתְיָא דְּרַב הוּנָא כְרִבִּי וְרִבִּי שְּׁמוּאֵל כְּרִבִּי שִּׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר. דְּתַנֵּי. אֶחָד נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אֲחֵרָיוּת וְאֶחָד נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אֲחֵרָיוּת נִפְרָעִין מֵהֶן לְמָזוֹן הָאִשָּׁה וְהָבָּנוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר. נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אֲחֵרָיוּת הַבָּנִים מוֹצִיאִין מִן הַבָּנִים וְהָבָּנוֹת מִן הַבָּנוֹת וְהָבָּנִים מִן הַבָּנוֹת וְהָבָּנוֹת מִן הַבָּנִים. וְשֶׁאֵין לָהֶן אֲחֵרָיוּת הַבָּנִים מוֹצִיאִין מִן הַבָּנוֹת וְאֵין הַבָּנוֹת מוֹצִיאִין מִן הַבָּנִים. אָֽמְרִין. חָזַר בָּהּ רַב חוּנָא. אָֽמְרִין. יֵאוּת. כְּתוּבָּה דְּבַר תּוֹרָה וּמָזוֹן הַבָּנוֹת מִדִּבְרֵיהֶן. וְדִבְרֵיהֶן עוֹקְרִין דְּבַר תּוֹרָה. אֶלָּא בְּכֶסֶף כְּתוּבַּת אִימָּן פְּלִיגִין. וְכֶסֶף כְּתוּבַּת אִימָּן לֹא קַרְקַע הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
וה''ג ואפי' תימר בכסף כתובת אימן פליגין וכסף כתובת אימן לאו קרקע היא וכן הוא בכתובות. כלו' דדחי לה הש''ס דאפי' תימא בכסף כתובת בנין דכרין הוא דפליגי אם מוציאין מהן לא אתיא שפיר דכסף כתובת אמן לאו קרקע היא בתמיה דהרי קי''ל דכתובת בנין דכרין אינה נגבית אלא ממקרקעי וא''כ מאי האי דקאמר רבי אחד נכסין שאין להן אחריות מוציאין למזון הבנות. ולא משני מידי:
אלא בכסף כתובת אימן פליגין. פלוגתייהו דר' ורשב''א אם מוציאין מיורשי כתובת בנין דכרין שהיא נמי מדבריהן:
ומדבריהן עוקרין ד''ת. בתמיה וכי היאך מצו לעקור ולהוציא מירושה שהיא ד''ת:
ומזון הבנות. אלא דמזון הבנות מדבריהן הוא:
יאות כתובה דבר תורה. בשלמא כתובת אשה שפיר דמוציאין מהיורשים דמן התורה היא וכמ''ד כתובה מדאורייתא:
אמרין. שהקשו בני הישיבה על הא דקאמר דמוציאין למזון הבנות מן היורשין ואפי' ממטלטלי:
אמרין. אמרו שחזר בו רב הונא והודה לשמואל וכן מסיק בבבלי שם דהלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי:
ושאין כו' ואין הבנות מוציאין מן הבנים. למזונות והיינו כשמואל:
והבנות מן הבנים. למזונות ולפרנסה:
והבנים מן הבנות. בנכסים מרובין והחזיקו הבנות בנכסים:
והבנות. שאין שם אלא בנות מוציאות הקטנות מן הגדולות שהחזיקו בנכסים:
נפרעין מהן. מן היתומים:
הבנים מוציאים מהבנים. כגון שהחזיקו הגדולים בנכסי' הקטנים מוציאין מהן לחלוק בשוה:
מה הבנים יורשים מן המטלטלים. אף מן המטלטלים:
אף הבנות. שניזונות מתנאי כתובה גובין אפי' מן המטלטלין:
מתני'. ברייתא דלקמיה דדוקא מקרקע ולא ממטלטלי:
דתני. ברייתא זו הובאה בבבלי כתובות דף נ''א:
רִבִּי יוֹסֵי עֲבַד כְּתוּבָּה מִדְרָשׁ. דָּרַשׁ רִבִּי יוֹסֵי. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת כְּתוּבָּה מִלְוֶה גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. לִכְפּוֹל אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא מֶחֱצָה. רִבִּי לָֽעְזָר [הַקַּפָּר] אָמַר. אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִיקַּח לוֹ בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף אֶלָּא אִם כֵּן הִתְקִין לָהֶן מְזוֹנוֹת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה עֲבַד כְּתוּבָּה מִדְרָשׁ. דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוֹ יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ. 78b שֶׁהוּא כוֹתֵב לוֹ. תִּשְׁלַמְּתָהּ מִן נִכְסַיי דִיאַתְייָן לְייָדִי דְאַקְנָה לִקְבֵּל דְּנָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה. שכל מה שכתוב בכתובה ודן נדוניא דהנעלת ליה כו' נפרעת ממנו כשנתאלמנה או נתגרשה הכל כדרך ב''ח שנפרע בכל הכתוב בשטר מלוה וכמו שאנו כותבין אחריות דנא קבלת עלי:
גובה את הכל. הבעל כשגובה מאבי הבת כל מה שכתוב בכתובה כאלו הלוהו:
לכפול. מקום שנהגו לשום מה שמכנסת לו כפליי' בדמיו מפני הכבוד וכותבים כפליי' בכתובה וכשיוצאת אינה נפרעת אלא החצי:
אינו גובה. החתן מחמיו ג''כ אלא המחצה:
ה''ג ר' לעזר הקפר עביד כתובה מדרש דר' לעזר אמר כו'. וכן הוא בכתובות שם דדורש נמי לשון המקרא ונתתי עשב בשדך לבהמתך:
שהוא כותב לו תשלמתה. שכמשיב לו העבוט לזמן מרובה שמין את המשכון וכותב לו בשטר יהיה לך כל תשלומין עלי ליפרע ממני דמי משכון זה שבא לידי ושנקנה לי מזה ואם משכנו יותר על חובו נמצא גובה שלא כדין:
הַיּוֹרֵד לְנִיכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְנָתַן עֵינָו בָּהּ לְגָֽרְשָׁהּ וְקָפַץ וְתָלַשׁ מִן הַקַּרְקַע הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר. הַיּוֹרֵד לְנִיכְסֵי שְׁבוּיִין וְשָׁמַע עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין וְקָפַץ וְתָלַשׁ מִן הַקַּרְקַע הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר. וְאֵילּוּ הֵן נִיכְסֵי שְׁבוּיִים. כָּל שֶׁהָלַךְ אָבִיו אוֹ אָחִיו אוֹ אֶחָד מִכָּל הַמּוֹרִישִׁן אוֹתוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע עֲלֵיהֶן שֶׁמֵּתוּ וְיָרַד לוֹ לְנַחֲלָה. אֲבָל נִיכְסֵי נְטוּשִׁין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ. וְאֵילּוּ הֵן נִיכְסֵי נְטוּשִׁין. כָּל שֶׁהָלַךְ אָבִיו אוֹ אָחִיו אוֹ אֶחָד מִכָּל הַמּוֹרִישִׁין אוֹתוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְלֹא שָׁמַע עֲלֵיהֶן שֶׁמֵּתוּ וְיָרַד לוֹ לְנַחֲלָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. שָׁמַעְתִּי הוּא שְׁבוּיִים הוּא נְטוּשִׁים. אֲבָל נִיכְסֵי רְטוּשִׁין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְאֵילּוּ הֵן נִיכְסֵי רְטוּשִׁין. כָּל שֶׁהָלַךְ אָבִיו אוֹ אָחִיו אוֹ אֶחָד מִכָּל הַמּוֹרִישִׁין אוֹתוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאֵין יָדוּעַ אֵיכָן הוּא. שְׁמוּאֵל אָמַר שָׁבוּי זֶה שֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא לְדַעַת. שֶׁאִילּוּ יָצָא לְדַעַת הָיָה מְצַוֵּיהוּ. נָטוּשׁ זֶה שֶׁיָּצָא לְדַעַת. תֵּידַע לָךְ שֶׁעִילָּה הָיָה רוֹצֶה לְהַבְרִיחוֹ מִנְּכָסָיו. הֲרֵי לְדַעַת יָצָא וְלֹא צִיוָּהוּ. רִבִּי אָחָא רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַמְטַלְטְלִין אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם נִיכְסֵי רְטוּשִׁין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. קָמָה עוֹמֶדֶת לְהִיקָּצֵר וּגְפָנִים עוֹמְדוֹת לְהִיבָּצֵר מִמְטַלְטְלִין הֵן. רַב שֵׁשֶׁת שָׁאַל. 79a אִילֵּין דִּקְלַיָּא דְבָבֶל דְּלָא צְרִיכִין מֻרְכָּבָה לֹא מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְּדִינָן כְּקָמָה עוֹבֶרֶת לְהִיקָּצֵר וּגְפָנִים עוֹבְרוֹת לְהִיבָּצֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל נכסי נטושין. שהנכסים נטושין:
היורד לנכסי אשתו. נכסי מלוג שאוכל הפירות והקרן שלה:
ה''ז זריז ונשכר. ואע''פ שנתן עיניו לגרשה הואיל ותלש הפירות קודם שגירשה ואיידי דלקמן נקט לה:
היורד לנכסי שבוין. ברייתא בבבלי פ' המפקיד דף ל''ח:
ושמע עליהן. ואפי' שמע שממשמשין ובאין:
ואילו הן נכסי שבוין. שאין מוציאין מידו הפירות שתלש כששמע עליהן שמתו:
שמעתי הוא שבוי' הוא נטושין. ובשתיהן אין מוציאין מידו:
אבל נכסי רטושין. שהנכסין רטושין וכדמפרש לה לקמיה שעזבום בעלי' מדעתם כדאמר התם דכתיב אם על בנים רוטשה וכשיצא בע''כ קרי לה נטישין כמו השביעית תשמטנה ונטשתה דאפקעתא דמלכא היא:
ואין ידוע איכן הלכו. דכיון דהיה לו לצוות הורידו קרובי לנכסי ולא צוה ש''מ לא ניחא ליה:
שמואל אמר שבוי כו'. כלומר טעמא דת''ק מפרש דמחלק בין שבוי לנטוש דלדידיה נטוש נמי יצא לדעת הוא ולפיכך מוציאין מידו וכדמפרש ואזיל:
תדע שעילה. מצא להבריח לזה הקרוב מנכסיו דהרי לדעת יצא ולא צוה כלום:
המטלטלין אין בהן משום נכסי רטושין. לאו דוקא אלא כלומר שאין בהן דין נכסי שבוין או רטושין דמחלק לעיל אלא לעולם אין מורידין קרוב להמטלטלין כ''א יהיו מופקדים ביד נאמן על פי בית דין וכן פסק הרמב''ם ז''ל בפ''ז מהל' נחלות:
ממטלטלין הן. דכבצורות הן וכמטלטלין דמו וכדאמר שם דמעמידין אפוטרופוס וקוצר ובוצר ומוכר הפירות ומניח דמיהן עם שאר המטלטלין בבית דין דאין מורידין קרוב אלא לקרקעות כדי שלא יפסדו:
אילין דיקלייא. תמרים שבבבל דלא צריכין להתרכך עוד מהו:
וקאמר לא מסתברא כו'. כלומר דודאי מסתברא הוא דנעשין אותן כקמה כו' וכמטלטלין הן:
משנה: הַכֹּל נֶאֱמָנִים לְהַעִידָהּ חוּץ מֵחֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעֲלָהּ. מַה בֵין גֵּט לְמִיתָה שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. עֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת וְנִשֵּׂאת. וּבָא אַחֵר וְאָמַר לֹא מֵת חֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. עֵד אוֹמֵר מֵת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִין לֹא מֵת אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת תֵּצֵא. שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא מֵת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת תִּינָּשֵׂא.
Pnei Moshe (non traduit)
חמותה. שונאתה שומרת בלבה זאת תאכל כל עמלי:
ובת חמותה. אומרת זאת תירש כל עמל אבי ואמי:
יבמתה. יראה שמא סופה להיות צרתה:
ובת בעלה. אומרת זאת באה במקום אמי ותאכל כל עמלה:
מה בין גט למיתה. דאמרינן סוף פ''ב דגיטין אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה:
שהכתב מוכיח. דהעיקר סמכינן על הגט ובגמ' פריך דהא עלייהו נמי סמכינן שצריכות לומר בפני נכתב ובפני נחתם ומשני לה:
עד אומר מת ונישאת. בבבלי מפרש לאו דוקא נשאת אלא כיון שהתירוה לינשא אע''פ שלא נשאת ואח''כ בא עד א' ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון:
עד אומר מת ושני' אומרים לא מת כו'. בבבלי פריך פשיטא אין דבריו של א' במקום שנים ומשני בפסולי עדות מיירי דהואיל והאמינה התורה כאן עד אחד אין כאן תורת עדות וכי היכי דחד חשיב פסולי עדות נמי חשיבי והלך אחר רוב דיעו' וכגון דאתי אשה מעיקרא ואשמעינן דתצא ע''פ שתי נשים הבאות אח''כ אבל אם אתא עד כשר מעיקרא והתירוה ואח''כ באו הפסולים לא תצא דשתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי:
שנים אומרים מת כו'. הא קמ''ל דאזלינן אחר רוב דיעות בפסולי עדות בין לקולא בין לחומרא:
מתני' הכל כו' חוץ מחמותה. טעמא דכולהו מפני ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה:
הלכה: הַכֹּל נֶאֱמָנִים לְהַעִידָהּ כול'. תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת עָלֶיהָ כָּךְ אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת עֲלֵיהֶן. בֶּן חֲמוֹתָהּ כְּבַת חֲמוֹתָהּ. בֶּן בַּעֲלָהּ כְּבַת בַּעֲלָהּ. צָרָתָהּ אֲפִילוּ נְשׂוּאָה. יְבִמְתָּהּ אֲפִילוּ אֲחוֹתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָ‍ֽמְרָה כֵן שֶׁלֹּא עָשׂוּ זְכָרִים כִּנְקֵיבוֹת. דְּתַנִינָן תַּמָּן. שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֵת יְבָמִי. שֶׁתִּינָּשֵׂא. וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתוֹ. שֶׁתִּיכָּנֵס לְבֵיתָהּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ בָנִים. אֲבָל אִם יֵשּׁ לָהּ בָּנִים נֶאֱמֶנֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני כשם כו'. ואין הכלה נאמנת לחמותה ולא אשת האב לבת הבעל וכך משמע מהבבלי:
בן חמותה. כלומר דלאו דוקא נקבות אלא אפילו זכרים ובך חמותה אין נאמן עליה כבת חמותה ואע''ג דלא שייך גביה לומר זו תירש כל עמל אבי ואמי מ''מ שונאה הואיל והיא תירש עמו:
בן בעלה. דאיכא נמי טעמא זו באה במקום חמי:
צרתה אפילו נשואה. כלומר אפילו כבר נישאת לאחר מ''מ עדיין השנאה כבושה ביניהן וכ''פ הרמב''ם ז''ל בפ''ז מהל' גירושין הלכה ג':
יבמתה. אשת יבמה אפי' אחותה היא דליכא טעמא שמא סופה להיות צרתה אפ''ה אינה נאמנת עליה דלא פלוג רבנן. הרמב''ם שם:
א''ר יוסי. דר''י פליג אהא דקאמר עשו זכרים כנקבות דממתניתא דלקמן סוף פירקין מוכח דלא עשו דהרי לדידך דאמרת דבן חמותה אין נאמן עליה וא''כ היא אינה נאמנת ג''כ להעיד עליו לפי האי כללא דכשם שאין נאמנות כו':
והא תנינן שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא. ומדקאמר שתנשא ש''מ מפני שאין לה בנים הוא דאינה נאמנת לפטור עצמה מזיקתו הא אם יש לה בנים נאמנת עליו להשיא אשתו והרי יבמה בן חמותה הוא דמי לא עסקינן שהיה יבמה אח בעלה מן האב ומן האם ועוד דעכ''פ בן חמיה הוא ובת חמיה נמי אינה נאמנת ואפ''ה אמרינן כשיש לה בנים נאמנת וא''כ ע''כ דהוא נאמן נמי עליה מכח האי כללא דכשם כו':
וְהַכְּתָב מוֹכִיחַ. וְלַּא מִפִּיהָ מַאֲמִינִים אוֹתָהּ. שֶׁאִילּוּ לֹא אָמְרָה. בְּפָנַיי נִכְתָּב וּבְפָנַיי נֶחְתָּם. אַף אַתְּ שֶׁמָּא מַתִּירָהּ לְהִינָּשֵׂא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי בּוּן. אֵינוֹ חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ בִּידֵי שָׁמַיִם. בְּבֵית דִּין חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם בָּא (וְעֵידָיו עִמּוֹ) [וְעִרְעֵר עִרְעוּרוֹ] בָּטֵל אַף הוּא מַחְתִּמוֹ בְעֵדִים כְּשֵׁירִים. וְהָכָא מִתּוֹךְ שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁלֹּא עָשׂוּ בָהּ דְּבָרֶיהָ אֶצֶל חֲבֵירָתָהּ כְּלוּם אַף הִיא אוֹמֶרֶת אֱמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
והכתוב מוכיח. בתמי' דקתני מתני' מה בין גט למיתה כו' וכי הכתב בלבד מוכיח:
ולא מפיה. נמי מאמינין אותה שהרי צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ ואילו לא אמרה שמא את מתירה להנשא ומעתה ניחוש דילמא משקרת:
ומשני רבי יוסי כההיא דא''ר בון. בריש גיטין על הא דאמרינן שם דחומר שהחמרת עליה מתחלתה שהצריכו לומר בפ''נ ובפ''נ הקלתה עליה בסופה שאם בא הבעל ועירער ערערו בטל ופריך שם וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולין. כלו' דעדיין חששא זו לא מיתקן באמירה בפ''נ ובפ''נ ושמא יכוין הבעל לקלקלה ולחתום הגט בעדי פסולין ומשני שם ר' בון אינו חשוד לקלקלה בידי שמים בב''ד הוא חשוד לקלקלה שמתוך שהוא יודע שאם בא ועירער ערעורו בטל אף הוא מחתמו בעדים כשרים כלומר דלא חיישינן שיבא לקלקלה באמת שתנשא שלא כדין אלא דחיישינן שיבא לערער בב''ד ויאמר מזויף הוא שלא יניחוה להנשא ומעתה אמרינן מתוך שהוא יודע שאין מאמינין לערעורו שהרי כבר אמר השליח בפ''נ ובפ''נ אף הוא מחתמו בעדים כשרים שלא יבא קילקול בידי שמים על ידו:
והכא. נמי לא חיישינן דתהא משקרת דמתוך שהיא יודעת שלא עשו כו' ואין סומכין על דבריה לחוד כ''א העיקר על הכתב אף היא אומרת אמת בפ''נ ובפ''נ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source